הודיה, אזור ירושלים

לקבל את ההגדרה חולה בסרטן זה הלם גדול, שוק שמגיע לפתע בלי שום הכנה, ופתאום עוברים לארץ אחרת… מארץ הבריאים לארץ החולים. לארץ בתי החולים, לארץ הזריקות והתרופות, לארץ הפחדים והחרדות. והתחושה החזקה היא שיש שני עולמות,
עולם הבריאים שאליו שייכים כל מי שסביבי: המשפחה, החברים, הילדים, בן הזוג, ההורים, השכנים. ואני בשנייה אחת, ברגע אחד פתאום, בעולם שונה, עולם החולים. וגם מי שקרוב כל כך, ממש חלק ממני, נשאר בעולם הבריאים.
אני לבד שם בעולם החדש, עם חוויות חדשות, עם הפחדים והחששות, ועם המון המון בדידות. מוקפת בעזרה ובדאגה עטופה באהבה ועדין בודדה… מצד אחד רוצה לפגוש כמוני ומצד שני חוששת. מפחדת לפגוש דרך האחרות את החולי,
את הפחד, את המוות. וברגע אחד, ובזכות טלפון אחד של ליאורה, אני מחליטה להצטרף למעגלי ההחלמה של רבדים ובעקבותיהם לסמינר. אני מכינה את עצמי להגיע למפגש של חולות ומוצאת את עצמי במפגש של חיים וחיות, של חיוניות ובריאות.
השיחות והמפגשים אפשרו יחד עוצמתי, הבנה ושיתוף. היו שם דיבור כנה והקשבה אמיתית, הרגשתי שהחוויות והתחושות שלי בכל התקופה הפכו להיות מובנות, הייתה מי שנתנה מילים למה שעוד אצלי היה לא בהיר ומעורפל,
הייתה מי שסיפרה על עצמה ולי זה עזר להבין ולדייק את עצמי. אפשר היה לבכות, והדמעות היו לא רק של כאב, אלא של התרגשות, שחרור והרפיה. הייתה נגיעה בנשמה ובנשימה. יכולת להתרווח,
לשתף, לנוח, להתפנק, להבין מה קורה לי, למצוא כוחות, להבריא. הייתה שם עוצמה נשית, והיה שם כל כך הרבה חיים. החיבור בין היוגה והגוף לנשמה, בין העיסוי והתזונה לשיחות

נגישות